יום ראשון, 30 ביוני 2019

כ-115 אלף ש' לגמלאי שלא קיבל את כל הזכויות הסוציאליות


מעבר לטענותיו בדבר קיפוח זכויותיו, טען האיש כי הוציאו אותו לפנסיה מוקדמת רגע לפני גיל הפרישה בגלל מצבו הבריאותי.

טענתו בהקשר זה נדחתה לאחר שהוכח שפרש בהסכמתו המלאה.


בית הדין האזורי לעבודה בנצרת חייב לאחרונה את מפעל הפלסטיק "יוניפלקס" לשלם לעובד שיצא לפנסיה מוקדמת פיצויים של כ-115 אלף שקל כיוון שלא קיבל תוספת על משמרות לילה וזכויות סוציאליות מלאות בהתאם לצו ההרחבה בענף הפלסטיקה. בצד זאת, השופטת הבכירה אורית יעקבס דחתה את תביעתו לפיצויים על אפליה ופגיעה כלכלית עקב הוצאתו לפנסיה 7 חודשים טרם הגיעו לגיל פרישה לאחר שהוכח כי העובד רצה לפרוש והגיע להבנות עם המעסיקה.

התביעה הוגשה לפני כשנתיים וחצי על סכום של יותר מ-273 אלף שקל. התובע היה עובד מפעל בשכר מינימום שהעסקתו הסתיימה כשהייתה בן 66.5, לטענתו לאחר שהוצא לפרישה בניגוד לרצונו תוך אפלייתו מחמת גיל ומצב רפואי, רק משום שביקש ממנה להתחשב במגבלותיו הרפואיות בהתאם להמלצת רופא תעסוקתי.

בנוסף הוא טען כי לא שולמה לו תוספת על עבודה במשמרת שנייה ובמשמרת לילה בניגוד לצו ההרחבה בענף הפלסטיקה, וכי לא הופרשו לו מלא הכספים לפנסיה, הוא לא קיבל פידיון ימי חופשה, דמי חגים, דמי מחלה ועוד.

מטעם בעלת המפעל נטען לעומת זאת כי התובע הוא שביקש לעזוב את עבודתו ובהתאם לכך היא הציעה לו לצאת לפרישה מוקדמת. לטענתה, התובע מעולם לא טען בפניה שהוא סובל ממגבלות רפואיות ולא הציג לה את האישור מהרופא התעסוקתי, מה גם שממילא סוג העבודה שהוא ביצע במפעל תאם את הוראותיו של הרופא.

הנתבעת אף התווכחה על הסכומים שדרש עבור זכויותיו הסוציאליות, וטענה כי התובע קיבל את המגיע לו והוא אף לא זכאי לתוספת משמרת שנייה או שלישית כיוון שלא עבד במשמרות אלה.
היה לו קשה

השופטת הבכירה יעקבס פתחה בטענות לגבי הפרישה המוקדמת וקבעה כי היא מעדיפה את גרסת המפעל על פני גרסת העובד-התובע. השופטת ציינה כי מהעדויות – כולל זו של התובע עצמו – עולה כי הוא רצה לפרוש מהעבודה כיוון שהיה לו כבר קשה לעבוד והגיע עם המפעל להבנות.

השופטת ציינה כי גם אם הנתבעת היא זו שהציעה לו לצאת לפרישה מוקדמת הרי שהוא "קפץ על ההצעה" לאחר שהובטח כי יקבל את כל המגיע לו, אך לא טרח לברר מה בדיוק מגיע לו וכיום, בדיעבד, הוא מנסה להיתלות בהבטחה זו באמצעות פרשנות מוטעית.

משכך השופטת השתכנעה כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בהסכמה מפורשת ואין להן כל קשר לאפליה אם בשל גיל ואם בשל מצב רפואי. על כן נקבע כי התובע לא זכאי לפיצוי על אובדן השתכרות, אי עריכת שימוע, פיטורים שלא כדין ועגמת נפש.

עם זאת, השופטת מצאה כי התובע אכן עבד במשמרות לילה מבלי לקבל  עבורן תוספת של 40% כפי שקובע צו ההרחבה, וכי בנוסף לא שולמו לו דמי מחלה, חגים וימי חופשה להם היה זכאי וכן לא הפרישו
עבורו את מלוא הסכומים לקרן הפנסיה.
לאחר חישוב הסכומים של כל אחד מרכיבים אלה זכה התובע בכ-102 אלף שקל בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 13,000 שקל.
עו"ד רז בן-ארצי עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסקדין

כ-115 אלף ש' לגמלאי שלא קיבל את כל הזכויות הסוציאליות

מעבר לטענותיו בדבר קיפוח זכויותיו, טען האיש כי הוציאו אותו לפנסיה מוקדמת רגע לפני גיל הפרישה בגלל מצבו הבריאותי.

יום שלישי, 18 ביוני 2019

אצבעותיו של עובד זר נקטעו: רשלנות חמורה של המעסיקה


למרות הביקורת החמורה על שיטת העבודה במפעל המעסיקה יצאה פטורה מפיצויים, מאחר שהם נבלעו בתגמולי הביטוח הלאומי העצומים שקיבל העובד עקב תאונת העבודה המסתכמים בכמיליון שקל.
בפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל-אביב נקבע כי בעלת מפעל עץ אחראית ל-90% מהנזקים שנגרמו לעובד זר מאריתריאה שארבע מאצבעות ידו הימנית נקטעו בזמן שהזין קורות במכונת גריסה. השופטת אורלי מור-אל קבעה כי תוצאתו הסופית של פסק הדין מעוררת אי-נוחות מאחר שהפיצוי שנפסק לתובע – כ-825 אלף שקל – נבלע בתגמולים שקיבל מהביטוח הלאומי, ובמצב כזה החוק פוטר דווקא את המעסיקה הרשלנית מתשלום, בעוד שבעלת הקרקע, שרק 10% מהאחריות הוטלו עליה, תצטרך לשלם את חלקה.
העובד הגיע לישראל ב-2012. כשנה לאחר מכן החל לעבוד במפעל "חלדר ב.ג." שעסק בתחום העץ והוצב להזין עצים בשתי מכונות גריסה במקביל.
בתביעת נזיקין שהגיש נגד בעלת המפעל (כמעסיקה שלו) ובעלת המקרקעין "ד.ח. עוז סחר בעץ" הוא טען כי ביום השני לעבודתו ידו הימנית נתקעה בין הסכינים החדות, ו-4 מאצבעותיו נקטעו.
הביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה ומאז ועד היום שילם לו כמיליון שקל דמי פגיעה וקצבת נכות.
הנתבעות טענו כי לא ייתכן שידיו של העובד הגיעו לתוך המכונה אלא אם עשה זאת במכוון. במילים אחרות, טענתן הייתה כי העובד ביצע את התאונה בכוונה במטרה לזכות בפיצויים.
יעילות על חשבון בטיחות
השופטת מור-אל ציינה כי הטענה הזו מקוממת. סרטון שהוגש לה והראה את התובע עובד, קבעה, מעיד כי "התובע נדרש לעבודה קשה ומפרכת, למול שתי מכונות גדולות לסירוגין, כאשר חובתו הייתה לדאוג שבכל עת פתח ההזנה יהיה מלא בקרשים".
כי כדי להקל על העבודה נבנתה במה אך לפי התיעוד, נראה כי דווקא היא גרמה לסיכון כיוון שקירבה את ידיו לאזור הסכינים החדות. בתוך כך השופטת הזכירה כי התאונה אירעה בשעה 2 לפנות בוקר – אחרי שהתובע כבר עבד כ-9 שעות באופן אינטנסיבי.
בנוסף לכך השופטת קבעה כי העדויות והראיות בתיק מובילות  למסקנה שהתובע לא קיבל הוראות בטיחות מספקות ולא הודגשו בפניו הסיכונים הטמונים בעבודה עם שתי מכונות גריסה במקביל. "ניכר שהועדפה יעילות העבודה על חשבון בטיחות העובד ובכך, ללא ספק הופרה כלפיו חובת הזהירות", כתבה.
נקבע לפיכך כי מידת האחריות של המפעל עומדת על 90% ואילו 10% מהאחריות הוטלו על בעלת הקרקע שאפשרה למפעל לעבוד ללא רישיון.
כמו כן, השופטת מצאה לנכון להטיל 10% אשם תורם על העובד, שמצופה היה כי יבצע את העבודה המסוכנת בתשומת לב.
באשר לנזק, לנוכח הפגיעה הקשה בפרנסתו של התובע – עובד כפיים במדינה זרה – השופטת החליטה שהנכות התפקודית עולה על זו הרפואית (40% לעומת 28%).
תחשיב הנזק בהתאם לכך הסתכם בפיצויים של 825,120 שקל עבור הפסדי שכר, כאב וסבל, הוצאות רפואיות וגריעת כושר השתכרות. אלא שסכום זה נבלע בתגמולים שקיבל התובע מביטוח לאומי ולכן התביעה נגד המעסיקה נדחתה.
להשופטת ציינה כי תוצאת פסק הדין יוצרת אי-נוחות כיוון שדווקא המעסיקה הרשלנית יצאה פטורה מתשלום, בעוד שבעלת המקרקעין – שמידת אחריותה פחותה בהרבה – תצטרך לשאת ב-10% מהפיצוי שהם 85,512 שקל, בנוסף לשכר טרחה בשיעור 23.4% מהפיצוי ו-2,000 שקל הוצאות משפט.
בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי רבע מהסכום יועבר לתובע ואילו היתרה כהחזר לביטוח הלאומי.
עו"ד אסף ברק עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
פורסם באתר פסק דין

יום ראשון, 16 ביוני 2019

אצבעותיו של עובד זר נקטעו: רשלנות חמורה של המעסיקה

למרות הביקורת החמורה על שיטת העבודה במפעל המעסיקה יצאה פטורה מפיצויים, מאחר שהם נבלעו בתגמולי הביטוח הלאומי העצומים שקיבל העובד עקב תאונת העבודה המסתכמים בכמיליון שקל.

יום רביעי, 12 ביוני 2019

כ-340 אלף שקל פיצויים למנהלת פרויקטים שפוטרה


חברה פיטרה עובדת לאחר כ-13 שנות עבודה, בלי שימוע ובלי פיצויים.
השופטת דחתה את עמדת החברה שטענה כי העובדת התפטרה, והורתה לה לשלם.
סגנית נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, השופטת הדס יהלום, קיבלה את תביעתה של אישה שעבדה בתפקיד מנהלת פרויקטים בחברת "כחלית ניהול פרוייקטים", והורתה לחברה לשלם לה כ-340,000 שקל. מרבית הפיצוי – כ-259,000 שקל – נפסק עבור פיצויי פיטורים, והיתר עבור פדיון חופשה, שכר עבודה שלא שולם, ופיצוי בגין פיטורים ללא שימוע.
התובעת הועסקה בסניף החברה בראשון לציון, החל משנת 2002, במשך שנים רבות היא ובעל החברה היו בני זוג ידועים בציבור. ב-2016 הוא נקלע למצב בריאותי קשה, ומונה לו אפוטרופוס.
עקב ההתדרדרות במצבו הבריאותי, ב-2014 בתו החלה לנהל אותה, ובאותה תקופה גם אחיו נכנס לתמונה. ב-2015 נשלחה לתובעת דוא"ל בו הודיעה על הפסקת עבודה לנוכח מצב החברה עקב מחלתו של אביה. להודעה צורף מכתב פיטורין, וצוין כי "במידה וברצונך לקיים שימוע כנדרש על פי החוק אשמח להפגש אתך".
במכתב הפיטורים נאמר כי לתובעת ייערך גמר חשבון, ובסיומו נכתב "אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך". בהמשך נשלח אל התובעת מייל נוסף מאת אחיו של בעלי החברה, ובו ביקש ממנה לאשר את קבלת מכתב הפיטורים.
אלא שהחברה טענה כי התובעת התפטרה. בתו של בעל החברה (שהיה בן זוגה של התובעת כאמור) טענה כי לדוד שלה לא היתה כל סמכות לדבר בשם החברה, ואף טענה כי מדובר במסמך מזויף.
אלא שהשופטת הפנתה לכך שבניגוד לגרסה זו, במהלך המשפט אישרה הבת שדודה היה מעורב בניהול החברה, ובחרה שלא לזמן אותו לעדות.
שימוע חסר משמעות
החברה אף טענה, בהתבסס על הקלטת שיחה של בעלי החברה עם מנהל החשבונות, כי שיחה זו מעידה על כך שהתובעת היא שביקשה להתפטר. אלא שהשופטת קבעה כי לא ניתן ללמוד מראיה זו דבר, והוסיפה כי "לא היתה על מניעה לזמן לעדות את מנהלת החשבונות שאיתה נערכה השיחה, על מנת שתאמת את הדברים, אולם הנתבעת בחרה שלא לעשות כן".
בסיכומה של סוגיה זו, השופטת שוכנעה כי התובעת פוטרה על ידי החברה במכתב פיטורים חתום על ידי מנהלת החברה (בתו של הבעלים), שנשלח לתובעת במייל על ידי אחיו, שגם הוא ניהל את החברה בפועל במועדים הרלבנטיים.
בהמשך דחתה השופטת את טענת החברה שלפיה יש לחשב את פיצויי הפיטורים בהתאם לתקופות שכר נפרדות, מאחר ששכרה של התובעת עלה במהלך השנים באופן חריג. "טענה זו של הנתבעת עומדת בסתירה להוראות חוק פיצויי פיטורים, הקובעות כי פיצויי פיטורים יחושבו לפי השכר האחרון ששולם לעובד", כתבה השופטת.
בנוגע לכך שהתובעת פוטרה ללא שימוע, השופטת כתבה כי "לא ניתן להתעלם מכך שההודעה המזמינה את התובעת 'לבקש' שימוע, נשלחה ביחד עם מכתב הפיטורים. לכן, גם אם התובעת היתה מממשת את הזכות שניתנה לה ומבקשת לקיים הליך שימוע, לא ברור מה היתה המשמעות של ההליך שעה שמכתב הפיטורים כבר נמסר לידיה".
בהמשך פסק הדין נדחתה תביעה נגדית שהגישה החברה נגד התובעת, במסגרתה דרשה פיצויים בסך כ-1.5 מיליון שקלים, בטענה כי התובעת פעלה ישירות מול המשכ"ל ולמעשה "גנבה פרויקטים" מהנתבעת.
לאחר שפירטה וניתחה את הראיות והעדויות, השופטת קבעה כי "לא הוכח באילו פרויקטים מדובר, מה שווים ומה מידת הנזק שנגרמה לנתבעת".
  • ב"כ התובעת: עו"ד תומר הדס
  • ב"כ הנתבעת: עו"ד רונן אגמי
עו"ד ישעיה ירון עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
פורסם באתר פסק דין

כ-340 אלף שקל פיצויים למנהלת פרויקטים שפוטרה

חברה פיטרה עובדת לאחר כ-13 שנות עבודה, בלי שימוע ובלי פיצויים.

יום ראשון, 9 ביוני 2019

כ-206,000 שקל פיצויים למנהל-מחסן שלא קיבל שעות נוספות

החברה טענה כי מדובר במשרת אמון המחריגה את העובד מחוק שעות עבודה ומנוחה, אך עמדתה נדחתה.

כ-206,000 שקל פיצויים למנהל-מחסן שלא קיבל שעות נוספות


החברה טענה כי מדובר במשרת אמון המחריגה את העובד מחוק שעות עבודה ומנוחה, אך עמדתה נדחתה.

כמו כן, חלק משמעותי מהפיצוי נפסק עבור פיטורים ללא שימוע מסודר.


בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קיבל את תביעתו של מנהל מחסן (לשעבר) בחברה, והורה לחברה לשלם לו כ-206,000 שקל עבור שעות נוספות ופיטורים שלא כדין, וזכויות נוספות. בתוך כך השופט אורן שגב דחה את הטענה כי מדובר במשרה בכירה המחריגה את התובע מחוק שעות עבודה ומנוחה.

במשך כעשר שנים עבד התובע בחברה, עד דצמבר 2014, אז קיבל לדבריו מסרון לטלפון, בו צוין כי "רק למען הסר ספק, ביום שלישי שעבר קיבלת הודעה שיש לך בחירה אם לסיים את עבודתך במאגר או להמשיך בתנאים אחרים, בחרת לא להמשיך כלומר הודעת הפיטורין נכנסה לתוקף ביום רביעי 26 בנובמבר".
התובע טען כי הרקע למסרון היה שיחה מקרית שניהל כמה ימים קודם לכן עם סמנכ"ל חדש בחברה, שאמר לו כי שכרו גבוה מדי, וכי החברה מתכוונת לקחת לו את רכב החברה.

בעקבות זאת הוא הגיש את תביעתו לפיצויים עבור פיטורים שלא כדין. חלק נוסף ומרכזי עסק בטענתו שלפיה עבד מדי יום 2.5 שעות נוספות (כ-11 שעות ביום), בלי שקיבל תמורה כלשהי.
החברה טענה כי התובע לא הסכים לקבל את מרותו של הסמנכ"ל החדש, ואף זומן לשיחה מסודרת בה קיבל הסברים על שינויים בתנאי העסקתו, ובה הוצע לו להמשיך או לסרב, ובכך לסיים את העסקתו.
מאוחר יותר לטענתה אף קוימה איתו שיחה נוספת, במהלכה בעל החברה הציע לו לחזור לעבודה, אך

התובע טען שאינו יכול לעבוד במחיצת הסמנכ"ל, וקיבל פיצויי פיטורים.
באשר לשעות הנוספות, החברה טענה שהתובע הועסק בתפקיד בכיר הדורש "מידה מיוחדת של אמון אישי" (עם שכר של 13,500 שקל), כך שיש להחיל את החריג לחוק שעות עבודה ומנוחה. בנוסף נטען כי בכל מקרה הוא לא עבד שעות נוספות.

ללא אחריות מיוחדת
השופט שגב הדגיש כי לפני המסרון על הפיטורים, ראוי היה לשלוח לתובע זימון מפורט ובו הטיעונים שבעטיים החברה שוקלת לסיים את העסקתו, באופן שיאפשר לו להתגונן בפני טענות הסמנכ"ל. במקום זאת, השופט התרשם שלסמנכ"ל אצה הדרך להיפרד מהתובע.

השופט אף ציין כי לא ניתן לדעת מה היתה תוצאת שימוע כזה אם היה נערך. "כך או כך, משלא נערך הליך שימוע כסדרו, לתובע לא ניתנה הזדמנות ניאותה להתגונן בפני ההחלטה לסיים את העסקתו לאחר תקופה משמעותית של עבודה בנתבעת", נכתב.
בכל הקשור לשעות הנוספות, השופט דחה את טענת החברה שלפיה מדובר בתפקיד בכיר, והבהיר כי החברה לא הוכיחה שהתובע היה חלק מההנהלה או מקובעי המדיניות, ולא היתה לו אחריות מיוחדת, מעבר אחריותו כמנהל מחסן.

בהמשך קבע השופט כי התובע אכן עבד שעות נוספות, אם כי כשעה אחת בכל יום. בהתבססה על דוחות נוכחות ועל עדויות שונות מטעם הצדדים. בתוך כך השופט ביקר את החברה, על שלא עמדה בחובתה לרשום את שעות הנוכחות של עובדיה.

בסיכומו של דבר, החברה חויבה לשלם לתובע כ-132,600 שקל עבור גמול שעות נוספות, 65,000 שקל עבור פיטורים שלא כדין, וכ-9,000 שקל עבור פדיון חופשה והפרשות לפנסיה. בנוסף לכל אלה, החברה חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
  • ב"כ התובע: עו"ד שי מיטרני ואח'
  • ב"כ הנתבעת: עו"ד כוכי טבקה ואח'
עו"ד רועי שעיה עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
פורסם באתר פסקדין

יום שבת, 1 ביוני 2019

נפגע עבודה ערער וקיבל תוספת של כ-350 אלף ש' לפיצויים


בימ"ש השלום פסק לעובד פיצויים מופחתים משום שלא הקטין את הנזק באמצעות תביעה לקצבת נכות נפשית מביטוח הלאומי.

אלא שהמחוזי סבר שההחלטה שגויה והורה לשלם לו את מלוא הפיצוי שמסתכם ביותר מחצי מיליון שקל.
ערעור של מוסכניק שנפגע בתאונת עבודה התקבל לאחרונה תוך ביטול החלטת בית משפט השלום לנכות מסכום הפיצויים להם הוא זכאי כ-353 אלף שקל מהטעם שלא מיצה את זכויותיו בביטוח הלאומי. בפסק הדין שכתבה סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב יהודית שבח נקבע כי הנפגע הוכיח שלא היה זכאי לקצבה נוספת מהביטוח הלאומי מעבר למה שכבר קיבל. בהתאם לכך חויבה "הפניקס", כמבטחת המוסך, לשלם לו את הפיצויים המלאים שמסתכמים ביותר מחצי מיליון שקל.

פלסטיני שעבד כמכונאי רכב במוסך "ברגיל" בראש העין הגיש ב-2013 תביעה לפיצוי בגין תאונת עבודה שאירעה ב-2011 בזמן שטיפל במשאית.
בית משפט השלום בתל-אביב קיבל את תביעתו העקרונית אך החליט להפחית מסכום הפיצוי המלא שעמד

על 643,450 שקל סכום של 353,316 שקל שלשיטתו יכול היה הנפגע לקבל מהביטוח הלאומי לו היה מגיש תביעה להחמרת נכות נפשית.

קביעה זו התבססה על ממצא של מומחה מטעם בית המשפט, שלפיו יש לעובד 10% נכות נפשית, ועל הוראה בפקודת הנזיקין הקובעת כי נפגע עבודה מחויב להקטין את הנזק הכלכלי שנגרם למעסיק באמצעות מיצוי הזכויות בביטוח לאומי. כפועל יוצא זכה הנפגע ב-219,040 שקל בלבד.

על פסק הדין הוגשו ערעורים הדדיים. הנפגע הגיש ערעור בטענה שלא היה מקום לנכות ממנו קצבה רעיונית שממילא לא היה מקבל. הוא הבהיר שעוד בתביעה הראשונית שהגיש לביטוח הלאומי נדחתה בקשתו להכיר בנכות הנפשית שנגרמה לו כתוצאה מהאירוע, והוועדה הרפואית פסקה אחוזי נכות רק על הפגיעה האורתופדית. מעבר לכך הוא טען כי לאחר שפסק הדין ניתן הוא הגיש לביטוח הלאומי בקשה נוספת שנדחתה גם היא.

הפניקס – חברת הביטוח של המוסך (המעסיק) – טענה לעומתו בערעור משלה כי צריך היה לנכות סכום גבוה יותר, וכי הנפגע הכשיל את ההליך בביטוח לאומי במכוון.

לא היה סיכוי
סגנית הנשיא שבח קבעה כי אפשר לנכות מהפיצויים קצבה רעיונית שהניזוק לא קיבל בפועל, אם הוא לא פעל בסבירות ובתום לב אף שהיה סיכוי שיזכה בה לו היה פונה לביטוח הלאומי.
בהקשר זה השופטת הבהירה כי עצם העובדה שהמומחה מטעם בית המשפט פסק לנפגע נכות נפשית לא מעידה על כך שהיה לו סיכוי סביר לזכות בקצבת נכות או שהוא הכשיל במכוון את ההליכים בביטוח הלאומי.

השופטת ציינה כי מהפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות שהתקיימו בעניינו עולה כי הנפגע אכן ניסה לקבל הכרה כנכה נפש ואף נלחם על כך, אך טענותיו בנושא נדחו שוב ושוב. העובדה שלאחר מתן פסק הדין הגיש בקשה נוספת שנדחתה, מעידה ביתר שאת שלא היה לו סיכוי לקבל את הקצבה.
לאור זאת נקבע כי לא היה מקום לנכות מהפיצויים של העובד את קצבת הנכות הרעיונית. השופטים יונה אטדגי ונפתלי שילה הסכימו עם קביעה זו  וקיבלו את ערעור העובד, תוך דחיית ערעורה של הפניקס.
לפיכך חויבה "הפניקס" לשלם לעובד עוד 353,316 שקל בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין הקודם (ינואר 2018), וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של כ-105 אלף שקל.
עו"ד מאור עזרן עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
פורסם באתר פסק דין

נפגע עבודה ערער וקיבל תוספת של כ-350 אלף ש' לפיצויים

בימ"ש השלום פסק לעובד פיצויים מופחתים משום שלא הקטין את הנזק באמצעות תביעה לקצבת נכות נפשית מביטוח הלאומי.