יום שלישי, 29 במרץ 2022

מקרה מוזר שנדון לאחרונה בבית המשפט המחוזי מדגיש את החשיבות שבעריכת ייפוי כוח מתמשך



הגרושה, הידועה בציבור, הגבר שביניהן והבית הממושכן

פסק דין שניתן לאחרונה על ידי סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב שאול שוחט חושף מקרה מוזר למדי, שמערב צדדים רבים ובית אחד בחולון. הבית נרשם על שם גבר שקיבל בין השנים 2003-2005 את מלוא הזכויות בו במתנה מאשתו באותה העת ומסבתה. אף שהיה נשוי באותן שנים, הייתה לו במקביל גם ידועה בציבור.

ב-2007 הוא נטל מבנק לאומי הלוואה של כ-1.7 מיליון שקלים ומשכן את הנכס כבטוחה, לאחר שהציג לבנק אישור חתום בידי אשתו ומאומת על ידי עו"ד שלפיו אין לה זכויות בדירה. כשנה לאחר מכן הם התגרשו.

בשנת 2009 מכר הגבר את מלוא זכויותיו בבית לידועתו בציבור. ההלוואה מוחזרה כך שהידועה בציבור נרשמה כלווה נוספת, אך רישום הבית על שמה לא הושלם והוא נותר על שם הגבר. השניים לא עמדו בהחזר ההלוואה, וב-2019 הבנק פתח בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתה.

בשלב זה הגיש הגבר לבית המשפט לענייני משפחה תביעה נגד ידועתו בציבור, ממנה נפרד בינתיים. הוא טען כי הסכם המכר עמה נעשה למראית עין והוא בטל, וכי מחצית מהזכויות בבית שייכות בכלל לגרושתו, ממנה נפרד לפני למעלה מעשור.

הידועה בציבור הגישה מצידה תביעה לאכיפת הסכם המכר.

הסיפור מסתעף עוד יותר כאשר הבת המשותפת מתקופת נישואי הגבר לאשתו הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה נגד הבנק לביטול המשכנתה ועיכוב הליכי המימוש. הבת טענה שאמהּ מעולם לא הסכימה לרישום המשכנתה ולא חתמה על המסמך. ממילא היא אינה כשירה מבחינה משפטית לעשות זאת, טענה הבת, וזו גם הסיבה שהיא מייצגת אותה.

המחוזי לא התרשם מטענות הבת, שאינה עורכת דין. תביעתה נדחתה לאחר שלא נעשה דבר להסדרת ייצוג האישה באמצעות עו"ד או בדרך של מינוי אפוטרופוס, ולא לפני שעו"ד מטעמה הודיע שהיא לא מודעת להליך שבתה מתיימרת לנהל מאחורי גבה.

לעומת זאת, בית המשפט לענייני משפחה הורה על צירוף הבנק כנתבע נוסף בתביעות שלפניו מבלי לבקש את עמדתו, ובהמשך הוציא צו לעצירת כינוס הנכסים בקשר לבית עד שתתברר תביעת הגבר.

לאחרונה התקבל ערעור שהגיש הבנק על החלטה זו לבית המשפט המחוזי והיא בוטלה בפסק דין שהקורא אותו עלול לסבור כי הוא נקלע לעלילת טלנובלה לא מוצלחת במיוחד (אזהרת ספויילר – בשלב מסוים הגבר הודה שזייף ב-2007 את חתימת אשתו על טופס הוויתור לבנק, אם כי לא ברור כיצד הדבר נעשה לנוכח העובדה שעורכת דין הצהירה כי אימתה את חתימתה).

ניתן היה למנוע

תובנה אחת שניתן לקחת מהסיפור אף שהיא לא עולה ישירות מבין השורות, היא כמה חשוב לערוך ייפוי כוח מתמשך.

בניסיון לבטל את המשכנתה, הבעל לא בחל באמצעים כשניסה להביא את גרושתו שמעולם לא הוכרזה כפסולת דין ולא מונה לה אפוטרופוס, לפעול נגד הבנק. הוא אף לא היסס להשתמש לשם כך בבתם המשותפת.

עוד עולה מפסק הדין כי בהמשך הגרושה התייצבה בבית המשפט לענייני משפחה עם עורך דין מטעמה, אך זה לא מנע מבעלה לשעבר לנסות לבטל את הייצוג שבחרה ולגרום לכך שימונה לה אפוטרופוס לדין.

במקרה זה הניסיון לא צלח, אך זה יכול היה להסתיים גם אחרת. ניתן היה למנוע את החשש מלכתחילה אם הגרושה הייתה חתומה על ייפוי כוח מתמשך שמגדיר מי בדיוק האחראי על ענייניה במידה שתימצא לא כשירה, ומהן סמכויותיו.
עו"ד עדי חן עוסקת בדיני משפחה ומוסמכת לערוך ייפוי כוח מתמשך

**הכותבת לא ייצגה בתיק.

פורסם באתר פסק דין

יום ראשון, 20 במרץ 2022

ניכו כספים משכרם של עובדיהם מבלי להעבירם לקרנות הפנסיה




עיצומים כספיים וכתבי אישום כנגד מעסיקים שניכו כספים משכרם של עובדיהם מבלי להעבירם לקרנות הפנסיה

מדובר בשתיים מהעבירות החמורות בדיני עבודה: ניכוי כספים שלא כדין, שמשמעו לקיחת כספים משכרו של עובד, וכן פגיעה בזכויותיו הפנסיוניות.

בעקבות חקירה של האגף לאכיפה פלילית במינהל הסדרה ואכיפה הוגש כתב אישום בנסיבות מחמירות כנגד עמותה חרדית מבני ברק, העוסקת במתן שירותי אחזקת גנים ובתי ספר וכנגד נושאי משרה בעמותה בכך שלא פיקחו ולא עשו ככל הניתן כדי למנוע את העבירות המיוחסות. לפי כתב האישום, שהוגש ע"י הלשכה המשפטית במשרד העבודה, העמותה ניכתה כספים משכרם של 15 עובדים מבלי להעבירם לחברת הביטוח (לקרן הפנסיה) וזאת, בניגוד לחוק הגנת השכר.

עבירה זו של ניכוי כספים ואי העברתם ליעדם משולה לשליחת ידו של המעסיק לכיסו של העובד; היא טומנת בחובה הטעיית עובדים, המסתמכים על הרישום בתלוש השכר שלהם ואינם יודעים שלמעשה, הסכומים שנוכו משכרם לא הועברו בפועל לקופה שבה אמורים הכספים להיצבר לטובתם. כתוצאה מכך עלול להיגרם לעובדים נזק מהותי ובכלל זה פגיעה בזכויותיהם הפנסיוניות.

כתב אישום נוסף הוגש כנגד בעל עסק לייצור רהיטים ועבודות שיפוצים מחיפה. על פי כתב האישום ניכה בעל העסק כספים משכרם של 4 עובדים, מבלי להעבירם ליעדם (קרנות הפנסיה) בתוך 30 יום וזאת, בניגוד לחוק הגנת השכר. גם כתב אישום זה הוגש בנסיבות מחמירות.

מנהלת מינהל הסדרה ואכיפה, הגב' יפה סולימני: "מדובר בעבירות שהמשמעות הישירה שלהם הנה פגיעה בוטה בשכר העובדים ובתנאי עבודתם, פגיעה שהיא חמורה אף יותר כאשר המדובר בעובדים המשויכים לאוכלוסיות מוחלשות בעלי כח מיקוח נמוך. על פי חוק, מעסיק חייב להפריש לפנסיה עבור כל עובד, ומומלץ לו לעובד לוודא שסכומים אכן מנוכים ומופרשים על ידי המעסיק, ויתרה מכך- שהניכויים עבור הפנסיה הגיעו ליעדם (לקרן הפנסיה)".

עוד מוסיפה עו"ד איריס מעודה, האחראית על התובעים החיצוניים בתביעה: "חוק הגנת השכר הינו חוק חשוב ואין להקל ראש בתכליתו. אי העברת הכספים שנוכו בפועל משכרו של עובד ליעדם, לחב' הביטוח, היא עבירה אליה יש להתייחס בחומרה רבה כפי שאף נקבע בפסיקת בתי הדין לעבודה. מדובר בפגיעה בזכויות סוציאליות של עובדים ובניהן, בזכאות לפנסיה, ובזכויות כלכליות אחרות להן זכאי העובד. הקנס העונשי המרבי בגין עבירה על עבירה זו עומד על 1,356,000 ₪ בגין כל יחידת עבירה. שמירת קיום הוראות החוק על ידי המעסיקים תמנע נקיטת הליכים משפטיים סבוכים ויקרים".

יום שני, 14 במרץ 2022

יותר מחצי מיליון שקל למנהל עבודה שפוטר – גם הבעלים ישלם

 

בלי שימוע, בלי הודעה מוקדמת ובלי תשלום מלא של הזכויות. כך פוטר עובד בכיר בחברת בנייה אחרי עשר שנות עבודה. בית הדין לעבודה גילה שהבעלים עשה בחברה מה שמתחשק לו, רוקן אותה מנכסיה ופגע בזכויות העובדים.

בית הדין לעבודה בבאר שבע חייב לאחרונה את הבעלים של חברת הבנייה "מ.א. פישר הנדסה" לשלם יחד איתה פיצויים והוצאות של יותר מחצי מיליון שקלים לאלמנתו של מנהל עבודה שפיטר ללא שימוע והודעה מוקדמת אחרי כעשר שנות עבודה. השופט יוסף יוספי החליט שזהו מקרה חריג שמצדיק להרים את המסך בין החברה לבין בעליה, כיוון שעשה בה מה שמתחשק לו, רוקן אותה מנכסיה ופגע באופן שיטתי בזכויות העובדים. הפיצויים ישולמו בין היתר על פיטורים שלא כדין, הפרשי פנסיה ופיצויי פיטורים, שעות נוספות ועוד.

העובד החל לעבוד בחברה כפועל בניין פשוט ובמשך השנים התקדם והפך למנהל בכיר ויד ימינו של הבעלים. ב-2016, אחרי קצת יותר מ-10 שנות עבודה, הוא פוטר בלי התראה וללא שימוע ומבלי לקבל את מלוא הזכויות שמגיעות לו.

בתביעה שהגיש נגד החברה ובעליה על סך של כמיליון שקלים, הוא תבע בין היתר תשלום על שעות נוספות, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשי פנסיה ופיצויי פיטורים, פיצוי על פיטורים שלא כדין, אי מסירת הודעה על תנאי העבודה והחזר עמלות פירעון שנשא בהן כיוון שהבעלים שילם לו לעיתים שכר בהמחאות דחויות שנאלץ לפרוע בצ'יינג'ים.

העובד טען כי יש הצדקה לחייב את המעסיק באופן אישי בתשלום הפיצויים באמצעות הרמת מסך, כיוון שערבב בין החברה לבין חייו האישיים והעסקיים, ורוקן מיליוני שקלים מחשבונות החברה.

בעל החברה טען בתגובה שאין שום סיבה להרים את המסך שכן לא הוכח שעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה או ניסה להונות את התובע. הוא טען כי התובע פוטר בשל צמצומים, לאחר שנערך לו שימוע. עוד נטען כי התובע חייב לחברה כספים בין היתר עבור הלוואות וזכויות ששילמו לו ביתר. בשל כך, הוגשה תביעה נגדית לפיצויים של כ-450 אלף שקלים.

גרסה מהימנה

תוך כדי הדיונים התובע נפטר ואלמנתו ניהלה את התיק. השופט יוסף יוספי, שהספיק לשמוע את עדותו בהליך והתרשם כי הייתה מהימנה ואמינה, קיבל את גרסתו לגבי תנאי העבודה.

בין היתר נקבע כי עבד המון שעות נוספות ללא תשלום, כי לא נחתם איתו הסכם עבודה ולעיתים שולם לו שכר בהמחאות דחויות, מה שאילץ אותו לפרוט אותן ולשלם עמלות. עוד נקבע התובע פוטר ללא שימוע והודעה מוקדמת, וכי טענות החברה שהלוותה לו כספים או שהוא חייב לה דבר מה לא הוכחו בשום צורה.

כמו כן מצא השופט שמדובר במקרה חריג שמצדיק להרים את המסך, ולחייב גם את הבעלים בתשלום הפיצויים שמגיעים לעובד. זאת, בין היתר נוכח ראיות ועדויות שהעלו שעשה בחברה כבשלו, לא הפריד בין כספו האישי לבין כספי החברה, משך מחשבונותיה יותר מ-2.3 מיליון שקלים ורוקן אותה מנכסיה, והשתמש גם בעובדים וגם במשאבים שלה לצורך ענייניו הפרטיים ועסקים אחרים.

לאחר שערך תחשיב של הזכויות שמגיעות לתובע, חייב השופט את החברה ובעליה לשלם 424,564 שקלים בין היתר עבור שעות נוספות, הפרשי פנסיה ופיצויי פיטורים, פיצוי על פיטורים שלא כדין, אי מתן הודעה לעובד והחזר עמלות.  עוד חויבו הנתבעים בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 93,000 שקלים.

לפסק הדין בתיק סע"ש 12385-08-16

עו"ד ינון פריד עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסק דין

יום שלישי, 8 במרץ 2022

רמ"י תחזיר כ-2 מיליון ש' שגבתה ביתר עבור דמי היתר



הרשות התעלמה מקביעות השמאי הממשלתי, לפיהן היה עליה לנכות משווי הקרקע הוצאות על מטלות ציבוריות שנקבעו בתוכנית משביחה. השופטת: "התנהלות לא תקינה".

רשות מקרקעי ישראל חויבה לאחרונה להחזיר כ-2 מיליון שקלים שגבתה ביתר מחברה שחכרה ממנה קרקע בירושלים עקב ניצול זכויות בנייה שהתווספו בתוכנית משביחה שיזמה. בפסק הדין העקרוני, קבעה השופטת אפרת אייכנשטיין שמלה מבית משפט השלום בעיר, כי לאחר שהשמאי הממשלתי מצא שהיה מקום לנכות משווי הקרקע הוצאות על מטלות ציבוריות שנקבעו בתוכנית ולהפחית, בהתאם, את דמי ההיתר, רמ"י הייתה צריכה לנקוט בהליך משפטי אם סברה שהוא טועה. משלא עשתה זאת, הקביעה שלו מחייבת אותה.

יזמית הבנייה "נופי שפע" רכשה ב-2002 זכויות חכירה במרכז מסחרי ברחוב שמגר בירושלים. לאחר מכן היא יזמה שינוי ייעוד של המקרקעין, כדי שתוכל לבנות שכונת מגורים. בעקבות זאת, אושרה ב-2005 תוכנית בניין ערים שהוסיפה שטחים וזכויות בנייה, וחייבה להקצות שם שטחים ציבוריים ומבני ציבור. בהמשך, חתמה היזמית על התחייבות לעירייה לבנות בשכונה מקווה ובית כנסת בעלות של 1,750,000 שקלים.

בעקבות אישור התוכנית החדשה שילמה היזמית לרמ"י דמי היתר של כ-9.4 מיליון שקלים אבל בהמשך, שתי השגות שהגישה לשמאי הממשלתי על התחשיב, התקבלו. השמאי קבע כי היה מקום לנכות משווי הקרקע את ההוצאות של היזמית על הקמת מבני הציבור ולחשב את דמי ההיתר – שנגזרים משווי הקרקע – לאחר ההפחתה. המשמעות היא כי לפי החלטת השמאי, רמ"י הייתה צריכה להחזיר ליזמית כ-1.1 מיליון שקלים.

אלא שרמ"י סירבה לפעול לפי הכרעת השמאי, ולפיכך היזמית הגישה נגדה תביעה. הטענה המרכזית שלה הייתה כי רמ"י לא הייתה רשאית להתעלם מהחלטת השמאי הממשלתי. נטען כי אם חשבה שהוא טועה היה עליה לנקוט בהליך משפטי אבל מאחר שלא עשתה זאת, היא הייתה מחויבת להכרעות שלו בהתאם לנהלים שלה עצמה. היזמית תבעה לפיכך להחזיר לה את הכספים ששילמה ביתר, כולל מע"מ והפרשי ריבית והצמדה.

בתגובה, טענה רמ"י בין היתר כי החלטות השמאי לא מחייבות אותה כיוון שהן מנוגדות לנהלים שלה, והיא לא צריכה להפחית דמי היתר ולפגוע בקופה הציבורית רק משום שהיזמית התחייבה לבנות עבור העירייה מבני ציבור.

אלה כללי המשחק

אבל השופטת אפרת אייכנשטיין שמלה קיבלה את העתירה. היא קבעה כי היזמית פעלה לפי "כללי המשחק" שרמ"י הכתיבה, והגישה השגות על השומות שלה לשמאי הממשלתי שהוסמך לקבוע את שווי הקרקע לצורך דמי ההיתר. רמ"י לא קיבלה את ההחלטות שלו אבל לא עשתה שום דבר בנושא, ולא טרחה לנקוט באיזשהו הליך משפטי או אפילו לפנות למחלקה המשפטית שלה.

"לטעמי, וכך אני קובעת, אין מדובר בהתנהלות תקינה של הרשות", כתבה השופטת. "קביעת השמאי הממשלתי מחייבת את הרשות, וככל שסברה כי אין היא מחויבת בתוצאות ההליכים וההשגות, היה עליה לנקוט הליך משפטי מתאים על מנת להיחלץ ממסקנות הקביעה בהשגות, אך בהיעדר הליך שכזה, היא מנועה מלהעלות טענות בעניין זה".

עוד ציינה השופטת כי גם לגופו של עניין היא לא סבורה שהיה מקום להתערב בהחלטת השמאי, שכן המטלה שהציבורית שהוטלה על היזמית נקבעה במסגרת התוכנית ולא מדובר במטלה שהתנדבה לבצע.

בסיכומו של עניין, התביעה התקבלה ורמ"י חויבה להחזיר ליזמית 1,931,893 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 140 אלף שקלים.
ב"כ התובעת: רוני דובר, עו"ד מקרקעין
ב"כ הנתבעת: עו"ד יעל רוד-סליטן מפרקליטות מחוז ירושלים-אזרחי

עו"ד אליהו עמר עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסק דין