דיני עבודה הינו תחום משפטי המקיף בתחומו את כל החוקים אשר חוקקו בישראל במטרה להסדיר את יחסי העבודה וביניהם: חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק פיצוי פיטורין, חוק הסכמים קיבוציים, חוק עבודת נשים, חוק חופשה שנתית, חוק העסקת בני נוער, חוק שכר מינימום ורשימה נוספת של חוקים הקובעים את חובותיהם וזכויותיהם של ציבור העובדים והמעסיקים.
תחום משפטי זה, נידון במסגרת ערכאות נפרדות באמצעות מערכת ייחודית של בתי דין (בתי דין לעבודה) אשר הוקמה בישראל בשנת 1969 מכוח חוק בית הדין לעבודה. מערכת זו, עוסקת בענייני שפיטה בתחומי משפט העבודה והביטחון הסוציאלי, לרבות, סכסוכי עבודה, עבירות פליליות בתחום דיני העבודה, יחסי עבודה בין ארגוני עובדים למעסיקים ונושאים נוספים המצויים בסמכות בתי הדין לעבודה.
חוקי מגן בתחום דיני העבודה
חוקי המגן בתחום דיני העבודה הינם חוקים אשר נועדו להגן על הזכויות הקוגנטיות של העובדים שהם למעשה זכויות עליהן העובדים אינם יכולים לוותר גם לא במסגרת הסכמים קיבוציים ו/או קיומם של חוזה עבודה אישיים.
חוקים אלו מחייבים למעשה את המעביד להעמיד לרשות עובדיו את תנאי העבודה המינימאליים המופיעים בחוק, כאשר בין יתר הנושאים המוסדרים באמצעות חוקי המגן ניתן למצוא נושאים כגון: אורך יום ושבוע העבודה, הזכות לחופשה, שכר מינימום, הזכות לקבלת דמי מחלה ונושאים נוספים שנועדו לשמור על בריאות העובד וביטחונו האישי במהלך יום העבודה ושהותו במקום העבודה.
חוק הגנת שכר
חוק הגנת שכר (תשי"ח 1958) הינו אחד מהחוקים המרכזיים ביותר בתחום דיני העבודה ומטרתו להסדיר את הכללים לגבי מועד תשלום השכר, לרבות, דרך התשלום לעובד, המועד האחרון לתשלום שכר, ניכויי שכר, הלנת שכר ועוד. חוק זה קובע כי כל עיכוב בשכר העובד מהווה עבירה פלילית ומאפשר הטלת קנסות כספיים על המעביד.
חשוב לציין ששכר העבודה מורכב בעיקרו מהתגמול שהוסכם בין העובד למעסיק וזאת לצד מרכיבי שכר קבועים בחוק כגון: דמי הבראה. כמו כן, שכר העבודה מורכב מתוקף צווי הרחבה והסכמים קיבוציים ומתוספות שונות להן זכאים העובדים על פי חוק בהתאם להיקף המשרה, וותק העובד ומצבו האישי של העובד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה