הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה)

 


חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002, מטיל על המעסיק את החובה למסור לעובד בכתב את תנאי עבודתו.

חובת המסירה ומועדי המסירה

עובד מגיל 18: חובת המסירה עבור עובד בגיר (מגיל 18 ומעלה) חלה בתוך 30 ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד (ימים רצופים ולא ימי עסקים וכו').

נער עובד: אם מדובר בנער (פחות מגיל 18), חובת המסירה חלה בתוך 7 ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד.

"מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ואם היה העובד נער כהגדרתו בחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 (להלן – נער) – לא יאוחר משבעה ימים, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – הודעה על תנאי עבודה)."

סעיף 1 לחוק

תוכן ההודעה לעובד

סעיף 2(א) לחוק
"פירוט תנאי העבודה של העובד בהודעה על תנאי עבודה יהיה בעניינים אלה:
(1)        זהות המעסיק וזהות העובד;
(2)   תאריך תחילת העבודה ואם חוזה העבודה הוא לתקופה קצובה – תקופת העבודה; היה חוזה העבודה שלא לתקופה קצובה, יציין זאת המעסיק;
(3)        תיאור עיקרי התפקיד;
(4)        ציון שמו או תואר תפקידו של ממונה ישיר על העובד;
(5)   סך כל התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה ומועדי תשלום השכר ואולם אם נקבע שכר עבודתו על פי דירוג, מכוח הסכם קיבוצי או לפיו – דירוג העובד ודרגתו;
(6)        אורכו של יום העבודה הרגיל או שבוע העבודה הרגיל של העובד, לפי העניין;
(7)        יום המנוחה השבועי של העובד;
(8)   סוגי תשלומים של המעסיק ושל העובד בעבור תנאים סוציאליים של העובד, וכן פירוט הגופים שאליהם המעסיק מעביר בפועל את התשלומים האמורים, ואולם אם התחיל מעסיק להעביר בפועל את התשלומים לאחר מסירת ההודעה, ימסור על כך הודעה נפרדת לעובד;
(9)   לגבי מעסיק שהוא או שארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם קיבוצי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, המסדיר את תנאי העבודה של העובד  שם ארגון העובדים שהוא צד לאותו הסכם והמען לפניה אליו;
(10) לגבי מעסיק שהוא צד לחוזה לביצוע עבודה או למתן שירותים או לגבי מעסיק שהוא קבלן כוח אדם שהוא צד לחוזה עם מעסיק בפועל, והחוזה האמור כולל הוראות לעניין תנאי עבודה של עובדו של המעסיק – תנאי העבודה כאמור, כמפורט בפסקאות (1) עד (9), וכל פרט נוסף שנקבע לפי סעיף קטן (ג)(1) וכן תנאים הנוגעים לסיום יחסי עבודה; לעניין זה, "קבלן כוח אדם", "מעסיק בפועל" – כהגדרתם בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996."
סעיף 2(א) לחוק

סעיף 2(א) לחוק מפרט את תוכן ההודעה, שתכלול את זהות המעסיק וזהות העובד, תאריך תחילת העבודה, תקופת עבודה – במידה שהיא לתקופה קצובה, תיאור תפקיד, ממונה ישיר של העובד, סך התשלומים ומועדי התשלום, אורכו של יום ושבוע העבודה, יום המנוחה השבועי של העובד ועוד.

כלל מפתח – אין להרע עם העובד, אלא להיטיב עמו בלבד

סעיף 2(ב) לחוק קובע כי אין בהודעה כדי לפגוע בכל זכות המוקנית לעובד מכוח דין, צו הרחבה, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה וכו'. תנאי עבודה יכולים רק להיטיב עם העובד ולא להרע עמו. למשל, מעביד לא יכול לשלם לעובד פחות משכר המינימום אלא רק יותר.

"(ב) בנוסח ההודעה על תנאי עבודה יצוין כי אין באמור בה כדי לגרוע מכל זכות המוקנית לעובד מכוח כל דין, צו הרחבה, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או חוזה אחר הנוגע לתנאי עבודתו."

סעיף 2(ב) לחוק

הודעה על שינוי בתנאי העבודה

סעיף 3 לחוק קובע כי אם חל שינוי בתנאי העבודה, המעסיק צריך להודיע על כך לעובד תוך 30 ימים, ואם מדובר בנער – בתוך 7 ימים, מיום שנודע על השינוי. חריגים:

  1. כאשר השינוי נובע משינוי בדין. למשל, העלאת שכר המינימום נוכח עדכון התעריף הקבוע בחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987.
  2. עדכון מכוח הדין או מכוח הסכם. למשל, אם הוצא צו עיקול נגד העובד, המעסיק לא חייב לעדכן את תנאי העבודה, כי העיקול נעשה על פי דין.
  3. שינוי המופיע בתלוש השכר של העובד.
סעיף 3 לחוק
"חל שינוי בתנאי העבודה של העובד כפי שפורטו בהודעה כאמור בסעיף 2, ימסור המעסיק הודעה על כך לעובד בתוך שלושים ימים, ואם היה העובד נער – בתוך שבעה ימיםמהיום שנודע לו על השינוי; לעניין זה, "שינוי" למעט אלה:
(1)        שינוי הנובע משינוי בדין;
(2)   עדכון מכוח הדין או מכוח הסכם של תשלומים שהוא חייב לגביהם בהודעה לפי סעיף 2(א)(5);
(3)  שינוי המופיע בתלוש השכר של העובד; לעניין זה "תלוש שכר" כמשמעותו בסעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958."
סעיף 3 לחוק

נטל ההוכחה בהיעדר הודעה לעובד

סעיף 5א לחוק קובע כי בתובענה של עובד נגד מעסיק, בה שנוי במחלוקת עניין מענייני תנאי העבודה, כאמור בסעיף 2 לחוק, כאשר המעסיק לא מסר לעובד את הודעת תנאי עבודתו, נטל ההוכחה בדבר תנאי העבודה לגביהם טוען העובד, יהא על המעסיק.

"בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971."

סעיף 5 לחוק

תחולת החוק על עובד שהחל עבודתו לפני שנחקק החוק

החוק נחקק בשנת 2002. אם עובד התחיל לעבוד אצל המעסיק לפני כן, המעסיק, ככלל, לא נדרש למסור לו את תנאי העבודה בכתב תוך 30 ימים. אבל, חובה זו תקום למעסיק תוך 30 ימים מהיום בו דרש העובד לקבל את תנאי העבודה בכתב.

אם עובד ותיק דרש לקבל את תנאי העבודה בכתב, דינו יהיה כדין עובד חדש, והוראות החוק, כמפורט לעיל, תחולנה גם עליו.

"חובות המעסיק לפי חוק זה, לגבי עובד שהתחיל את עבודתו אצלו לפני תחילתו של חוק זה, יחולו עליו בשינויים אלה:
(1)   החובה כאמור בסעיף 1 תחול בשינוי זה: במקום "מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו" יבוא "מהיום שהעובד דרש זאת ממנו בכתב";
(2)   החובה כאמור בסעיף 3 תחול עליו ואולם לגבי עובד שלא דרש מהמעסיק הודעה כאמור בפסקה (1), יקראו את סעיף 3 כך: במקום "כפי שפורטו בהודעה כאמור בסעיף 2" יבוא "בפרט מהפרטים המנויים בסעיף 2."
סעיף 10 לחוק

פטור ממסירת הודעה לעובד

  1. סעיף 2(ד) לחוק קובע כי המעסיק רשאי לערוך עם העובד הסכם עבודה שסעיפיו מכילים את התוכן האמור בסעיף 2 לחוק, ובמקרה כזה הוא אינו חייב למסור לעובד בנוסף גם מסמך תנאי עבודה.
  2. תקנה 3 לתקנות הודעה לעובד (תנאי עבודה) (צורת הודעה ופרטיה), התשס"ב-2002, קובעת כי כאשר מדובר בעובד זר, והמעסיק מסר לו חוזה עבודה בהתאם לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991, אזי המעסיק יהיה פטור ממסירת הודעה לעובד לפי סעיף 2 לחוק הודעה לעובד.
סעיף 2(ד) לחוק
"נמסר לעובד הסכם עבודה בכתב שנכללו בו כל העניינים האמורים לפי סעיפים קטנים (א) עד (ג), במועדים האמורים בסעיף 1, יהיה בכך משום מילוי חובתו של המעסיק לפי סעיף 1."
תקנה 3 לתקנות
"מעביד של עובד זר, אשר נתן לעובד הזר חוזה עבודה בהתאם לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א-1991, יהיה פטור ממתן ההודעה האמורה בסעיף 2 לחוק, וזאת בלי לגרוע משאר חובותיו על פי החוק."

תגובות